כתבים עתיקים: ספר שובר קופות המחשבה 
מחפש תסריטאי לספר כתבים עתיקים.
אופיר וליבי הם זוג ארכיאולוגים העובדים ביחד שנים. הם אף פעם לא מימשו את הקשר שלהם לנישואין - ואולי פעם הם יתחתנו.
אופיר חיפש בית, בתקציב קטן, בירושלים. וליבי היא זו שהפנתה אותו לידיעה קטנה בעיתון - על בית ישן.
אופיר הפך לבעלים של בית ישן על ארבעים דונם של יער טבעי.
הבית ששינה את חייהם.
מייד עם כניסתו לבית החל אופיר לשוטט במקום, כמעט מעד, הוא מצא מערה ובתוכה קופסה ישנה. משפתח אותה גילה בה גווילים עתיקים מלפני 3000 שנה ערוכים בסדר מופתי. הגווילים היו במצב מצויין ונראה היה שיד הזמן לא השיגה אותם.
אופיר וליבי החלו לקרוא את הכתבים העתיקים ומצאו ש"בניהו בן יהוידע", הכהן הגדול, הוא זה החתום עליהם.
הם החלו לפענח את הכתבים כשהם מכינים רשימות משלהם על המידעים המדהימים. הם למדו לגלות שהרבה מהתובנות נכתבו בדרך של קבלה תורה, הם גילו תובנות מדהימות על סודות הבריאה, מסתרי הפירמידות, הכחדת הדינוזאורים, סודות הזמן, על היקום ודרך ההשרדות של הקיום האנושי.
בהמשך, אופיר וליבי כינסו מסיבת עיתונאים בה הודיעו על מציאת הגווילים העתיקים ועל ערכם לציבור. מרגע היוודע על הגילוי החלו לנהור למקום מדענים ועמיתים מכל העולם, והשקט שאופיר וליבי חיפשו כבר הפך לרעש תקשורתי המסוקר בכל העולם. מכל מקום עיתונאים מרחבי עולם בקשו לראיין אותם וצלמים בקשו להנציח את הדבר החם של המאה.
הם הוזמנו להשתתף בסמינרים ברחבי העולם ובו הם הסבירו על התוכן הרוחני והשפעתו על המין האנושי.
הקדמה
אופיר וליבי גיבורי 'מחשבה אחת קדימה' מובילים את הקידמה דרך 3000 שנה. אופיר חושף מערה בת אלפי שנים, בתוכה הוא מוצא ארגז ובו מגילות עתיקות גנוזות.
אופיר מתוודע ל'בניהו בן יהוידע', הכהן הגדול, שחי מלפני 3000 שנה המספר את מסתרי התורה-קבלה, מוליך אותו לעברו, מוליך אותו קדימה. 'בניהו בן יהוידע' מספר לו מסודות החיים הנוכחיים, הנצחיים, ומעולמות המקבילים לנו - תוך כדי הוא מגלה את הקשר בין תקופה אחת לשניה. את פשר המשיכה שלו להיסטוריה, לארכיאולוגיה ואת המשיכה שלו לעולם האחר. כך אופיר וליבי נחשפים לעולם הקבלה.
ליבי ואופיר מגלים את הקשר ביניהם. הם פועלים לעזור לאחרים לחזור לאחור, כמובן בעזרת 'בניהו בן יהוידע'. בדרך זו הם גם מוצאים פתרונות לאדם, פתרונות עכשווים.
אופיר וליבי
הקשר של אופיר עם האדמה היה כסוד. היה לו קשר מיוחד איתה. קשר של חיבה, אולי משום שהיא החזירה לו משהו מן הבטחון שלו. יכול היה לעמוד על צוק נושק את הים ולחוש את הכוח המבעבע מתוכו. כמו זכרון עמום מן העבר שיחק הדבר לתוכו. ולא היתה לו שליטה בדבר.
האדמה החזירה אותו להיסטוריה; סיפורי העבר והשרידים הפיזים שנותרו מהם.
בילדותו, אופיר היה נוהג להרים אבנים וחלוקים על מנת לבחון אותם. אולי לא האבן עניינה אותו במיוחד, כמו שהוא היה מגלה אחרי מישוש את סודותיה כמוסים. מין תראפיה אישית.
שעות יכול היה להתבונן בהן, מתנתק מהעולם, נסחף פנימה, נעלם לתוך עולם אחר, שונה. לא פלא שנמשך בחבלי קסם אל ההיסטוריה המאוחרת של עמי קדם. מחפש מקורות מידע, קורא ומעלה מראות מהעבר בדמיונו.
משיכה לו משיכה ארכיאולוגיה. תחום אחרון זה עניין אותו במיוחד שכן, היה בו דחף לאסוף כמה שיותר חומרים הקשורים לנושא, מה עוד שהיה מנוי על מגזין לאמנות וארכיאולוגיה.
אופיר בילה את רוב שנותיו במרכז העיר ירושלים. הבית שגר בו היה מלא דיירים ושום דבר מהמציאות לא היה קרוב אליו. זה היה חלק מהשגרה שנראה היה כגורל.
הוא חשב מספר פעמים לעזוב את העיר. היא נראתה לו יותר מדי עיר ורק ההיסטוריה שלה הציפה בו געגועים למקום, לעבר.
לאחרונה מרכז העיר הסואן משך אליו אנשי עסקים מכל הארץ. הוא שמע כבר על הצעות מחיר שנפלו על שכניו, אבל מעולם לא חשב להתעניין בזה. הוא לא היה בשל למעבר.
בילדותו תמיד העירו לו שעיניו דומות שתי טיפות לדג קרפיון - בולטות החוצה עם מבט חולמני. העפעף העליון שלו סגר על מחצית עינו דבר שנראה היה כאילו אין הוא מגיב לסביבתו, אדיש מה. אבל הוא ידע שאין זה כך, ילדותו הלא מסודרת גרמה לו להראות ולא ולהראות. בעצם אף פעם לא חיפש להיות בולט.
אופיר חי בתקווה שיום אחד חייו ישתנו מקצה לקצה, אולי הוא יהיה מישהו אחר. ועכשו עמדה בפניו ההזדמנות לנוע ממקום מגוריו למקום אחר, ידע שזו הזדמנות שאין להחמיץ.
לא מכבר מלאו לו שלושים, ועתה, הזדמנה לו האפשרות להגשים את חלומותיו. לכן משהציעו לו מחיר הוגן עבור דירתו, ענה בלי לחשוב - כן!!!
המצחיק שבדבר, מיד אחרי שחתם על חוזה המכירה הציעו לו עשרים אחוז יותר על דירתו הקטנה. והוא, שמעולם לא ראה עצמו סוחר בעניינים שכאלה, לא ראה טעם להפר את ההסכם הראשון.
מכל מקום, אופיר החל מחפש שטח אדמה אשר תואם את חלומותיו. הוא רצה להמצא במקום שומם מנפש אדם, מקום שיתן לו את האפשרות להתחבר עם הנשמה שלו.
הוא דיבר על כך עם ליבי, הוא ידע שאין לו כיוון או מחשבה, היכן לחפש והיא הבטיחה לו עזרה בענין.
בינתיים הוא המשיך בעבודתו בגן החיות, עבודה שבעיניו היתה משעממת, אך עבודה שאפשרה לו לקיים את עצמו בדוחק מה.
הוא התחיל את עבודתו בשש בבוקר, רוחץ את הכלובים, מסלק צואה וגללים ומספק אוכל לחיות הטרף - זאבים ואריות - במריצה מלאה בפגרים.
מדי פעם יצא לו להתבונן בחיות הטרף, כמובן דרך הכלובים, כיצד הן תולשות את הבשר, בולעות אותו בשלמותו. איזו עוצמה יש להן. איך הטבע ברא יצורים כאלה עוצמתיים, בעלי אינסטינקטים מפותחים להפליא - חוש ריח אדיר, טפרים חזקים למדי ושמיעה אבסלוטית. כנראה חשב, החיות קיבלו תכונות אלו במקום אינטלגנציה. והאדם המפותח, זה שחושב שמבין הוא הכל, הולך בין הטיפות, כמו חיה מנסה לסחוב ידע, לגנוב דעת, לשלוט ביקום.
זו כנראה אחת הסיבות שכל כך התחבר לטבע - עוצמת המגע, הרוח שמנשבת, החיות המבעבעת, ללא משוא פנים, ללא תנאי, ללא העמדת פנים.
כל יום היה מסיים את עבודתו בסביבות השעה שתיים אחר הצהרים. לאחרונה, יכול היה להתפנות לחפש במרץ אחר בית שיתאים לחלומותיו.
לא היו לו הרבה חברים או ידידים. ליבי, החברה היחידה שלו, היתה באותו ראש שלו. היא היתה בגובה ממוצע, מופנמת, ישירה במבטה ושפתיה בשרניות, ביישניות, עולות כלפי מעלה.
בכלל, היתה ביניהם טלפתיה. הוא הרגיש בטוח איתה. הם השלימו אחד את השני. הכי אהב אצל ליבי את היותה מהירת קליטה והבנה; את יכולתה לראות את הדברים מעבר, תמיד היה לה הסבר מענין. ויותר מכל, אהב אצלה את הדרך המיוחדת בה נהגה לאכול ספאגטי; משחקת באצבעותיה בספאגטי; פעם חשב שהספאגטי כל כך נהנה ממגעה, שינוע מאליו.
ליבי היתה ידועה בכריזמה שלה. הרגישות שלה לזרים היתה מדהימה. ואת זה אופיר אהב במיוחד.
המודעה
בבוקרו של אותו יום ראשון, ליבי הרימה אליו טלפון. פתח את עמוד 86 בעיתון. מצד ימין למעלה:
"בית בודד, בתוך יער קסום. דרוש לבית שיפוץ קל. מחיר הוגן".
הקריאה של המודעה הציתה את דמיונו.
הוא לא חשב פעמיים ומיד ביקש רשות להשתחרר מוקדם יותר. הוא הרים טלפון למודעה.
מאחורי הקו ענתה לו אישה מבוגרת שהיתה מאוד אדיבה כלפיו. כנראה לא היו לה הרבה פניות לפי הסבלנות שלה לשאלותיו.
"הבית אומנם זקוק לשיפוץ, אך מצבו די טוב והמחיר הוגן" ענתה.
היא קצת דיברה על זה שהיא כבר לא יכולה להחזיק בבית עוד. וכשהיא תארה את המקום דמיונו החל לעבוד שעות נוספות.
אופיר לקח את כתובתה וקבע איתה מאוחר יותר לאותו יום. הוא ארגן מפה של האיזור ומיד החלו בהכנות לנסיעה. התרגשות ועודפי מחשבות התרוצצו לו בראש. בזוית עינו הציץ בליבי, מרוצה שהצטרפה אליו, דעתה היתה מאוד חשובה לו.
על פי הוראות הנסיעה של האישה המבוגרת דובר על נסיעה של לפחות שעתיים, אולם הדרך התארכה הרבה מעל המצופה.
השמש ירדה וזו היתה השעה הרביעית לנסיעתם. בכל פעם נראה היה כאילו מתקרבים הם למקום.
איכשהו, על פי הסימנים שנתנה האישה המבוגרת החלו עולים על שטח סלעי, ממשיכים את נסיעתם במקום שנראה היה כאילו איש מעולם לא טרח לחיות בו. רבע שעה נוספת של נסיעה איטית הובילה אותם אל קרחת היער, מקום שתואר על ידי האשה כפניה אחרונה.
הוא לא תאר לעצמו מקום כזה. שומם מאדם.
בהתאם להוראות הגברת הזקנה, הם השאירו את המכונית. צמודים יחדו, עשו דרכם רגלית, מפלסים דרכם ביער. אופיר לא שכח לקחת פנס כפי שהזקנה פקדה עליו.
המקום נראה בעיני אופיר מכשף משהו. היה בו ריח משכר של צמרות עצים, ריח ממסטל, טעם של שקדים קלויים נשאף אל נחיריו, מעניק לו תחושה נהדרת.
ואז, פגשו עיניהם את הבית. הבית שנגלה לפניהם, היה בית ישן בדיוק כמו בסרטי המערבונים; בית עץ בנוי לתלפיות, עם ארובה, מרפסת רחבה וארוכה בלטה על רקע נדנדה יחסית חדשה. מפל מים נשמע למרחוק, שוקק חיים וציוצים של עשרות ציפורים העידו על כך שהמקום מלא פעילות. ליבי נראתה מאוששת קמעה משמצאו סוף סוף את המקום המיוחל.
אופיר נקש קלות בדלת, והגברת הזקנה פתחה לפניהם את הדלת. היא היתה כבת שבעים בקירוב ונראתה טוב לגילה. קמטים רבים היו בפניה, סנטרה תקיף, מעיד על עבר מפואר, קומתה שפופה מעט, דבר שהצביע על כך, שהתקופה האחרונה לא היתה קלה. בכלל, מפתיע היה לגלות ששיניה עדין לא איבדו את לובנם.
"בבקשה, אתם יכולים להכנס". הישירה מבטה בהם. היא צעדה ללא מקל הליכה.
הבית בניגוד לציפיות לא היה מוזנח כלל. הם ציפו שפנים הבית יהיה עזוב, עקר ממראה בית נורמאלי, אולם הם הופתעו לטובה.
הבית היה מבריק למדי, מקושט בכלי נחושת ודמויות עץ מגולפות. מנורת אהיל היתה תלויה מעל ראשיהם. אופיר ידע הנאה מהמקום.
הם התיישבו על כסאות בעלי משענת, כסאות שנשאו עבר מפואר משלהם. כסאות בהחלט לא רגילים יחסית למקום שכזה.
הזקנה הציעה להם לשתות תה מנטה, שטעמו המיוחד ערב לחיכם. העוגיות מעשה ידיה נעלמו אף הם כהרף עין - אחרי נסיעה ארוכה כפי שעברו לא יכלו שלא להיות רעבים.
אופיר פתח בסדרת שאלות לגבי אופי המקום: מה היא עושה במקום שכוח אל שכזה, כיצד שמרה על המקום ומה מעשיה?
הזקנה הציגה עצמה כמרלה, היא ובעלה הגיעו למקום לפני שלושים שנים. בעלה היה חולה אסטמה והמקום היה מומלץ על ידי חברים ורופאיו אשר יעצו לו לחיות במקום שכזה.
"בתחילה היינו יושבים שעות מתענגים על הנוף", כך התחילה, "לומדים להתנתק מהעולם הגשמי. אט אט השקט והשלווה חדרו לתוכנו; השמיעה החלה להתחדד, כל מה שרצית לשמוע זה רק את ציוץ הציפורים, את הרוח המניעה את צמרות העצים".
"היינו נוהגים לרדת לנחל", מרלה הצביעה על המיקום המשוער, "מרטיבים את כפות הרגליים. שעות היינו מבלים שם, מתמזגים עם הטבע".
ובנימה רצינית הוסיפה, "כל דקה במקום זה שווה לשנת חיים. אחרי שאתה מתרגל לחיים מסוג זה, אין אתה רוצה להתנתק מהעולם. גן עדן אמיתי. אתה רוצה שדבר לא יפסק, שהכל ימשיך מאותה נקודה ממנה התחלת".
"עם הזמן אתה לומד לאכול לאט, לועס פעמים רבות את מזונך עד לבליעה. הבינו, פניה הרצינו, האדם בניגוד לחיה נדמה לו שהוא רעב, אז הוא מתנפל על כמות גדולה של מזון על מנת שתחזיק אותו לכמה שעות, והוא לא יודע שהגוף יכול להסתפק במחצית הכמות!!!"
"אתה יכול להרגיל את הגוף לסמים, אתה יכול להרגיל את הגוף למזון תעשייתי - מזון משומר, ואתה יכול להרגיל את הגוף לטעם אנושי - מים מן הטבע, מזון אורגאני הגדל על העצים והאדמה. הגוף לומד להכיר בתכונות חשובות אלו, ועם הזמן לומד הוא להסתפק במועט. לגוף לא חשובה הכמות אלא האיכות".
וואו, ברקו עיניהם.
אופיר וליבי היו מוקסמים מההסברים של מרלה. לא היה צריך לשכנע את אופיר בדבר כדאיות רכישת המקום, הוא כבר החליט כבר מהשניה הראשונה.
עוד היא סיפרה להם: "היינו בודדים אומנם במקום, ללא ילדים, נוהגים פעם בשבוע להצטייד במזון. לשם כך היינו נוסעים לעיירה הקרובה. בשנתיים האחרונות הורע מצבו של בעלי ורק לפני שנה הוא נפטר". דמעה לחלחה מעיניה. "היינו תלויים מאוד אחד בשני. מבחינתי זה היה האות לעזוב את המקום, שכן מיום שבעלי נפטר אין לי הכוח להחזיק עוד במקום". עצבות נשמעה בקולה.
מרלה אמרה שהיא הולכת לחיות היכן שמבוגרים בגילה נמצאים, מקום שיטפלו בה וידאגו לה.
הסכום שהזקנה נקבה בו לא היווה בעיה עבור אופיר והוא הסכים לבצע העסקה, ללא ויכוח. הרהיטים, הבטיחה מרלה, ישארו. אין לה צורך בהם יותר.
אופיר נתן לה מקדמה על החשבון. הפינוי, כך הובטח, יהיה מידי ברגע שיועבר לה שאר הכסף.
כבר למחרת העביר לחשבונה את שארית הסכום. וכך, אופיר מצא עצמו הבעלים של בית החולש על שטח אדמה של כארבע דונם.
הכניסה
ליבי ואופיר החלו לארוז. האמת, לא היה הרבה מה לארוז. אחרי שהכל הועמס על מכוניתו, הודיעה לו ליבי על כוונותיה לבקרו למחרת. יש לה סידורים ופגישות. אופיר לא חדל מלשבח את ליבי על שמצאה לו בית כלבבו.
הוא גם היה סקרן לגבי המקום החדש. בידיו כבר חש את תחושת האדמה והסלעים, יודע, פשוט יודע, שביתו החדש מזמן עבורו את כל אשר ביקש.
הפעם, הנסיעה היתה חלקה יותר, ללא שגיאות. גם הדרך התקצרה פלאים, פשוט, הוא לא הרגיש כיצד טסה לו הדרך.
הוא התארגן במקום במהירות, הניח לחלק מהארגזים ויצא לסייר במקום, לסייר בעולמו החדש.
האויר היה קריר מה, אוויר הרים, דבר שלא הפריע לו לנשום אותו לקרבו, מפיח בו רוח חיים, מנפח את חזהו.
הוא טייל במרץ, כאשר החליט לטפס לעבר הגבעה שנראתה לו הכי קרובה, וכמעט שנפל לתוך בור שנפער במקום. סביר להניח שלא היה מתעכב כלל לולא חש משהו מבצבץ מתוכו, משהו שגרם לו להבין שמצפה לו מסע גילויים במקום זה.
הוא חזר במהירות, כמעט בריצה, אל הבית אוסף משם כלי חפירה, פנס, וכל מה שחשב שיכול להועיל ומיהר לגבעה.
בעדינות, כמי שיודע מה הוא עושה החל לחפור ולסלק רגבי אדמה, הוא ידע שכדאי להיות סבלני, שלא ליצור מפולת. הרי במקום שומם זה לא ימצא מישהו אשר יוכל לעזור לו.
הוא עבד כשעתיים, עבודה שנמשכה לפרקים, עד שהגיע אל מה שחיפש - אבן ענקית בעלת עיטורים וכתב יד לא ברור על פניה. לאחר עבודה של עוד כשעה תמימה מצא את הפירצה שלה יחל.
נראה היה שהאבן משמשת כדלת, שכן הוא הצליח לגלגלה הצידה. אופיר הוציא שריקת הפתעה מפיו - מערה נחשפה לפניו.
הוא היה צריך להתכופף, כשהוא נכנס פנימה. עיניו סרקו, אמדו את הממצאים; ריצפת המערה היתה מכוסה שכבות עבות של עפר, בוץ וחצץ, שנצטברו בהדרגה מזמנים קדומים ביותר. אופיר בחן את המערה, כאשר משק כנפיים חבט בפרצופו. הוא ניגב את פניו בגב ידו מקווה שאין הדבר חמור והמשיך בחקירותיו. הוא סילק אבנים ועפר מעל כל דבר שחשב כממצא ארכיאולוגי.
מעט האור שחדר מבחוץ הספיק לדעת שזהו עולם קדום - עולם של אנשים שחיו מאות ואלפי שנים עברו. ככל שהתקדם התרחק ממקור האור היחידי. הפנס שסחב עמו הוכיח את עצמו, היתה לו אלומת אור רחבה, קרן אור שאפשרה לו להתבונן במערה ללא כל מאמץ. המערה התגלתה כרשת מבוכים - חדרים בתוך חדרים. חציבת המנהרות התת קרקעיות לא הותירה ספק בדבר קיומם של חוצבים בחסד. הכל היה מסותת היטב, כמו מכונות משוכללות עבדו במקום ליצור שלמות מסויימת. הוא פנה ימינה משים מבטו מעלה, לעבר הציורים שהומצאו בתקרה והופ... נפל.
נשימתו נעתקה ממנו. מסתבר שקורים נתוו במקום ועליהם שכבו חול ואבק המערה. אופיר אמד את הנפילה במטר וחצי. הוא נפל אומנם, אך יותר מהלם רגעי, לא קרה לו כלום. פנסו שנשמט ממנו האיר על גומחה שהלכה והתרחבה ככל שחפר בתוכה. משהאיר לתוכה מצא עולם נוסף.
הוא נכנס פנימה. זו היתה מחילה צרה שאורכה כשלושה מטרים. בסופה מצא רסיסים של כלי חרס שבורים ושרידים של אדם. הוא החל חופר במקום שנראה היה שנחסם במתכוון. לפני שהגיע לעומק של שלשים ס"מ, מצא שברים של כלי נשק עשויים ברזל ושרידים אחרים מתקופת הקיסרות הפרסית, הוא הכיר אותם מיד, ומיד מתחת לאלה היו שרידים של נחושת מן התקופה האשורית, אותם זכר מתמונות של מגאזינים. לפני שהגיע לעומק שישים ס"מ, מצא אופיר את הכלים החלקים והמלוטשים העשויים אבן של תקופת האבן החדשה. הוא הבין שחיו במקום משפחות שלמות מתקופות שונות של שבטים עתיקים.
אופיר הרגיש כאילו הוא חודר לעולם שלו, עולם שהיה קרוב אליו נפשית. הוא החל קורן מאושר.
המנהרה העמיקה יותר ויותר. בעומק הקרוב למאה עשרים ס"מ, פינו הכלים של תקופת האבן החדשה את מקומם לכלי האבן הגסים יותר, המסותתים, של תקופת האבן הקדומה. בעומק שבין מאה וחמישים ס"מ, גילה הבדלים דקים בשרידיה של תקופת האבן הקדומה.
אופיר חישב מיד ומצא, שבמערה זו היתה עדות רצופה לחיים של אלפי שנים. בפינת המערה, תלויים על ווים, היו כלי חרס ששימשו מנורות ליושבי המקום.
סוף סוף מצא אופיר רגיעה בנפשו. שנים לא היתה לו התנתקות מהמשא של חייו - מין פורקן ואושר נסבו מעל פניו.
הוא היה מאוד עייף, רצוץ וגם רעב. אופיר הניח לממצאים ויצא את המערה.
בחוץ שררה עלטה, ציוצים ורעשים האופיינים למקום נשמעו באופן ברור. הוא עזב הכל, רק כיסה במעט את הכניסה למערה בזרדים ועלים שקצץ במקום. לא נראה היה שמישהו יבקר במקום.
בחזרה, מחשבותיו נסבו דווקא על אמבט חם, להפשיר את גופו, לרחוץ את היום מעליו. הוא חימם לעצמו מים לאמבטיה, לאחר שבדק את חומם, החל מתפשט, נשכב. פעמיים נרדם. העבודה המפרכת נתנה בו את אותותיה. בכוח הכריח עצמו לצאת מהאמבטיה ולהכנס למיטה, שוקע בתוכה, לא מודע לדבר.
ואז
עם בוקר אופיר התלבש במהירות ושם פעמיו לעבר הנחל. הוא חלץ נעליו, טובל את רגליו במי הנחל. המים הזורמים לטפו את רגליו, מותירים אותו עם תחושת עונג. זה אינו חלום, הוא פשוט נמצא בגן עדן.
האויר הצח של הבוקר, הצמחים המיוחדים שגדלים לאורך הנחל, טהרו את נפשו והוא החל לקלוט את אשר עבר עליו יום אתמול.
אחרי ארוחת בוקר מיוחדת במינה, ארוחה בטבע, ארוחה שנהנה מכל רגע, חפן את ידיו אחת בשניה, אסף כלים נוספים למקרה שיזדקק להם, והחל עושה דרכו לכיוון המערה.
הוא סילק את העלים והזרדים שהניח ונכנס פנימה. אור היום שחדר אל המערה, הציגה בצורה מהממת, מקרינה. סימנים חקוקים על התיקרה, וציור קיר גדול שתוכנו ומשמעותו עדין לא היו נהירים לו. מה שלא הפריע לו להתפעל כל פעם מחדש.
משהו משך את עיניו. חתיכת שרשרת מבצבצת מהקיר. הוא ניסה למשוך אותה, אך לשווא. חדור בהכרה שיש לשרשרת 'מחבר' מהצד השני. ותוך כדי הבין, שמדובר במערה סמוייה נוספת.
הוא בחר להשתמש באיזמל ופטיש מסביב לשרשרת. לא היה לו ספק, שמישהו ניסה להסתיר דבר מה. אותו מישהו סתם את המערה בטיט מיובש. שכן, אופיר חצב במקום בקלילות. החומר התפורר לו לגושים רבים.
על פי החישובים שלו הוא העריך שיגיע למקום המפגש אחרי עומק של חצי מטר. אחרי עומק של כשלושים ס"מ, הוא מצא מערה קטנה ובתוכה ארגז מאובק. הארגז היה מכוסה היטב בשכבות של אבק ולכלוך של שנים.
אופיר משך את הארגז בעזרת השרשרת לאט, לאט. הארגז היה אטום, סגור בחותמת. הוא שבר את החותמת ובלב הומה פתח אותו.
אלפי השנים שעברו מאז הונח ארגז זה במקום לא השפיעו על תוכנו. פנים הארגז לא דמה כלל לחיצוניותו. הכל נשמר בדיוק כפי שהומצא באותם ימים רחוקים.
בד קטיפה אדום שמר על תוכנם של החפצים מפני נפלאות הזמן. הוא שחרר את הכסות ומצא בפנים ספרים בצורת מגילות, כתובים בכתב יד. משהו מיסטי היה בהם. העיטורים היו בדמות מלאך ושרביט, חרוטים מזהב טהור.
אופיר פתח את המגילה הראשונה וגילה כתב יד שלא הצליח להבין אותו. הוא גם ידע שאין דבר בעולם שימנע ממנו לפתור את כתב החידה הזה. אופיר החזיר חזרה את המגילה לארגז, סגר אותו והעלה את המימצאים אל מחוץ למערה.
שוב השתמש בעלים ובקטעי עצים על מנת לכסות את הפתח. הארגז היה כבד למדי, אך הוא אימץ את שריריו וטרח להביאו לביתו. הוא החזיק את הארגז כאילו הוא מחזיק את הדבר היקר לו ביותר, משום כך, כל הדרך הוא לא חש במשא הכבד משום הלמות ליבו, כמנצח בזירה היה. הוא קינא במה שמצא והיה מאוד סקרן לגבי הכתוב.
אופיר הניח את הארגז בחדר צדדי, כאשר בטנו הזכירה לו שהוא רעב. השמש כבר החלה לשקוע ועדיין לא בא אוכל לקרבו.
הוא מילא מים בקומקום והניח אותו באח. בשעת פתיחת קופסת השימורים הוסטה שלא במתכוון ידו והפותחן חדר לידו, פצע עמוק וכואב ביותר. הוא לא הבין כיצד יכול היה להחתך באופן שכזה. אופיר חבש את ידו אך הכאב היה בלתי נסבל. המים בקומקום התאדו והקומקום נשרף, מפוייח לגמרי. "מה קורה כאן?" שאל את עצמו.
עוד הוא תוהה, נשמע רעש חזק מכיוון הצד האחורי של הבית, כמו רעידת אדמה החלה. הוא יצא מיד לכיוון מקור הרעש וראה כיצד עץ ענק בן מאות שנים התמוטט, ללא כל סיבה הנראית לעין על הצריף, מחץ אותו לגמרי. "מה יהיה, מה פשר האירועים הללו?" תהה בקול רם. והוא עדין לא אכל. הוא ניגש חזרה לתוך הבית, ניסה להיות זהיר, אולי איזה קיר יתמוטט לפתע. חטף מתוך קופסת השימורים עוף קר ו.. העוף היה מקולקל. רץ החוצה והקיא את נשמתו.
"טוב, אולי המים סבירים ואוכל לשתות מהם מבלי שיהיו מורעלים?" שתה שלוק ואחר עוד שלוק עד שגמע את כל הכוס. "משהו לא מסתדר לי, מה השתנה בשעתיים האחרונות?" הקירות כאילו סגרו עליו. פחד נפל בליבו. ואז הבין.
הוא ניגש לארגז, הסתכל עליו, עטף אותו בשמיכה ישנה שמצא ובחר להחזיר את הארגז חזרה למערה. "לא יהיה לי שקט אם לא אחזיר את הארגז חזרה".
הארגז היה כבד מאוד, ואילץ אותו מספר פעמים לעשות אתנחתא. עם כניסתו אופיר הניח בעדינות את הארגז כלאחר כבוד בפינת המערה. ורץ לביתו בכדי לאכול.
הוא לא יכל להתאפק יותר. הפעם, הארוחה נאכלה ללא בעיות, אומנם לא היתה טעימה במיוחד, אבל אכילה. אופיר התחיל להבין על מה 'נפל'. הוא הבין שיש להיות זהיר במיוחד אם רוצים להתעסק עם נושא שכזה. מעולם לא האמין בכוחות שכאלו, מעולם לא נתקל בהם ישירות.
מחשבות רבות התרוצצו לו בראשו בזמן שהוא הכין את מיטתו לשינה. הכאב שבידו לא פסק, אך הוא ידע שעלה על דבר חיובי. למרות הכל, הוא היה מאושר באמת.
הוא בחר להעלות את קורות אותו יום על הכתב, בדרך זו הוא ידע שהתועלת תהיה רבה יותר. אולי בין השורות הוא יפצח עוד כמה דברים נסתרים. הוא ידע, דברים עולים במחשבה באים מתוך ההכרה, מתוך הבנה, אבל ברגע שהועלו על הכתב הם שייכים לתת ההכרה. הם זוכים למקום של כבוד בלב. ובקריאה שניה ניתן פתאום לגלות נוספים, דברים נסתרים או רעיונות חדשים שכלל לא הועלו לפני כן מבין השורות.
השעה היתה דקה לפני חצות כשעלה על יצועו.
ראשו היה מלא כרימון; מה הוא הולך לעשות עם הארגז...!? מה הוא עתיד למצוא שם...!? מי האנשים שבילו במערה...!?
הוא היה מופתע מהעוצמה שהארגז שידר. אומנם הוא קרא על זה סיפורים אך מעולם לא נתקל בזה פנים אל פנים. ואז הוא נרדם.
ובחלום
מעוצמת האירועים הוא מצא עצמו מרחף. הוא לא הבין מי לוקח אותו, כיצד הוא מעופף. הוא רצה לרדת אך כח חזק ממנו לא נתן לו למצוא יציבות לרגליו. בשניה הוא החליט שמוטב לתת לכח להכתיב לו את הדרך, הוא בחר שלא להתנגד. הוא המשיך לרחף אל בינות צמרות עצים, מתחתיהם ראה את ביתו, ביתו בעיר. הוא ראה את סמי מהקיוסק, ידע שזה הוא, אבל לא היו לו פנים!
ואז הוא מצא עצמו נכנס לבנין הישן, המוזנח אשר נמצא בקרן הרחובות ואשר מיועד להריסה. משכה אותו הסקרנות, דחף לדעת מה נמצא במקום. הוא שמע רעשים מוזרים, רחש של גלים, תנודות לא מורגשות, כאילו הבניין עומד להתמוטט, אבל הוא כבר היה בפנים. אף אחד לא פנה אליו, שעה שעשה דרכו לבטן הבניין, למרתף.
לא היה כל אור ובכל זאת לא היתה לו כל בעיה לטייל שם. הוא מצא עצמו הולך בבטחה כאילו כל החיים ביקר שם. הרעש והתנודות לא הפסיקו לרגע, עתה התגברו ביתר שאת. רחש כשל ברזל חלול הוסיף לאווירה משלו. וכמו הכל נמצא במעלית, הכל החל לצנוח. הוא החל יורד קומות במהירות עצומה. מאבד את שיווי משקלו.
"לא... לא..." צעק.
ואז הוא התעורר, שטוף זיעה היה.
הוא הבחין שהמיטה רועשת למדי, רגל אחת קצרה. כולו מסוחרר, נזקק לכוס מים. המיטה היתה רטובה וגם בגדיו. "טוב שזה רק חלום". אמר לעצמו.
הוא ניגש למטבח וחטף לעצמו פרי, "טוב לסלק מחשבות רדופות שכאלו". המחשבות הסתדרו תוך כדי אכילה. אחר החליף בגדיו, הוציא כלי מיטה חדשים וסידרם לקראת שינת השלמה. לא חלפו דקות ספורות והפעם הוא שקע בשינה עמוקה.
לפנות בוקר, חלם את החלום הבא: הוא מצא עצמו ברחובות הסואנים של עיר גדולה, בניינים ענקיים כמו צמחו מהאדמה. לפתע ראה קבוצת אנשים צועדת ברחוב, מתקרבת אליו, מניפה שלטים. פניהם היו מכוסות ברעלות ובכובעי גרב, רק עיניהם בצבצו החוצה. הוא שם לב לשלט גדול שבלט מעל כולם, "רק שם תמצא מנוחה". היו עוד כמה דברים כתובים, אבל הוא לא הצליח לזהות.
ליבי
בבוקר, מיד כשקם הוא זכר את חלומות הבעתה שהיו לו. במיוחד נחרט בזכרונו המשפט, "רק שם תמצא המנוחה".
מאוחר יותר, ליבי הגיעה, איתה מלאי מזון מכל טוב. היא דאגה לסדר הכל במזווה.
"איך אתה מסתדר במקום?" שאלה.
בקול ענייני השיב, "חשפתי מצבור שלם של עתיקות. אני לא יודע איך לומר זאת, אך ישנם כאן דברים משונים, מיוחדים, מרתקים שאני חייב להראות לך. אך תחילה נפתח בארוחת בוקר. את בטח מתה מרעב".
הוא הכין חביתה עליה שפך מעט רוטב חמצמץ-מתוק, פרס עגבניות והניח על השולחן גבינה צהובה וגם לבנה. ריבת אוכמניות כבר נמרחה על פרוסת הלחם, נחטפה כלא היתה. הריבה נשארה להם במזווה כירושה של מרלה הזכורה לטובה. ליבי שתתה תה דובדבנים ואופיר לא ויתר על קפה חם וחזק.
אופיר סיפר לה את קורותיו; כיצד גילה את המערה, על הארגז שמצא, ובמיוחד התרכז בחלום שכל כך הטריד אותו - "מה את אומרת" שאל. ידע שליבי תבנה את כל האפשרויות.
סבתא של ליבי היתה חצי צועניה חצי ספרדיה. היא גדלה יותר על ברכי הסבתא מאשר אצל הוריה הפרודים. סבתה לימדה אותה המון. נתנה לה את הבסיס ואת הידע להכיר את הצד הנסתר, את הדברים שברומו של עולם.
לא זה בלבד שאירועי הימים האחרונים של אופיר עניינו אותה, יותר אהבה את סיגנון דיבורו, במיוחד כשהוא תיאר בפניה את אשר ארע בימים האחרונים, היא היתה מהופנטת. אפילו אם הסיפור היה מרוט ויבש היא נהנתה. לא פעם בחנה את כפות ידיו של אופיר - כפות ידים שדופות, גרמיות, מאורכות. האגודל היה מאוד מחודד בקצהו, כשל נחש בעת הכשה. ציפורניו היו כסוסות, קמורות ורחבות.
היא ידעה שאופיר לא מתחבר בקלות לאף אחד. היא היתה מאוד מרוצה שנוצרה מהידידות ביניהם. ידידות מאוד אמיצה. פעם היא חשבה שהיא תתאהב בו, אבל מהר מאוד הבינה שהיא מעדיפה את סוג מערכת היחסים המיוחדת הזו. בצורה זו הם מפיקים הרבה יותר. לא היתה להם כל בעיה להתחבק או להחזיק ידים.
"ספר לי שוב את החלום הראשון", דחקה בו. ולפני שפצה את פיו, המשיכה, מלקקת את שפתיה, מעוררת את פנימיותה להוליך אותה מן הסתם למקום כלשהוא.
"אם הארגז אכן מכיל דברי ערך, משהו שלא יסולא מפז מאותת לנו, ואם אנו רוצים להגן על תוכנו, לבטח החלומות קשורים בזה. שוב, אם הארגז בעל כוחות מאגים, הרי שהוא יצר אפקט סביבתי, דבר שגרם לכל אותם אירועים להתקיים".
"נראה היה שבכל זאת הוא ידידותי, שכן הוא לא פגע בך, בנפשך. כאילו הוא מאותת לך כיצד לנהוג בו".
אופיר ישב מוקסם, לא הוציא מילה מפיו.
"החלום הראשון, הכניסה שלך לתוך הבנין, הינו הכניסה שלך לתוך עולם חדש, עולם מוכר כפי שנראה. עובדה שהלכת, צעדת לך ללא כל בעיות. גם העובדה שנכנסת לבנין מוזנח, בנין שאתה מזהה אותו עם עברך מגלה לנו שאתה נמצא במקום מוכר. כוח פנימי מושך אותך מטה - כאילו אומר לך לרדת מטה. רעש או רחש של גלים וצליל עמום של ברזל חלול מחזקים את אווירת המקום - אווירה מסתורית. הסחרור הזה של ירידה במעלית מטה מטה, מבטא לדעתי, התנתקות פנימית מהאני שלך לעבר מקור כוח אחר".
"עכשו, החלום השני מדבר על חבורה של אנשים, דבר שמקשר אותנו עם אנשים הסובבים אותך או הקשורים משום מה עם חייך, אולי מהתקופה הנוכחית ואולי מתקופות קודמות. השלט שהצלחת לזהות, לפחות את חלקו, 'רק שם תמצא מנוחה', מבטא אולי יותר מכל את המסר הישיר שקבלת - יש לך שליחות, עליך לפעול בהתאם להנחיות, לא לחרוג מהם, מקומך כאן הוא לא מקרי, משהו או מישהו משך אותך לפה. והחשוב מכל, לא תמצא מנוחה עד שלא תמצא את המנוחה של זה שמושך אותך אליו על פי דרכו".
אופיר היה המום, הוא ציפה לניתוח, אבל לא ברמה שכזאת. ליבי כאילו דיברה מתוך כח נעלה יותר. אולי היא עצמה היתה המומה ממה שאמרה. חיוך נסוך על פניה מחכה לשמוע את דעתו.
"ובכן, מתוך הנחה שדבריך נכונים, הרי הארגז הוא המוקד של כל האירועים. מטבע הדברים עלי לפצח את תוכנו, אך מיקומו אינו בטוח פה. על מנת שאוכל לקרוא את הכתוב בו, עלי להניחו בתנאים מסוימים שיהיו מקובלים עליו. מתוך פשר דבריך, המנוחה היא, היכן להניח את הארגז. בנין מוזנח, לרדת מטה, נראה לי כמו מרתף".
ואז בהברקה של רגע שניהם צרחו בו זמנית - מרתף!!!
"זה הדבר. עלינו לבנות מרתף, פה, מתחת לבית. עלינו לאתר מקום שיכול לשמש כמקום אותו חלמתי. שם תמצא המנוחה".
כמו אבן שנגולה מעל ליבותיהם הרגישו שזהו אכן המסר. הם בדרך הנכונה. אופיר החל משוטט בבית במטרה למצוא מקום מתאים.
הערות תיקונים וגם הארות ומחמאות מתקבלים בברכה.
אהרון לב הארי איש קבלה.
050-6359000, 077-8200120
סוד היקום, החיבור בין מדע לתורה, אנומליה של המים, קרח, שלג
השלבים, סולם יעקב, ירידה לשם עליה, מאבק, אמונה
גרפולוגיקל, יעוץ והכוונה, מיון והשמת עובדים, משאבי אנוש, קבלה לעבודה
גרפולוגיקל, מיון והשמת עובדים, משאבי אנוש, קבלה לעבודה, משלוש יוצא אחד
קורסים וסדנאות, שפת הפנים והגוף, גרפולוגיה קבלית, נומרולוגיה קבלית, קלפי תארוט קבליים
הרצאות, ימי עיון, ערבי נשים, סדנאות, ימי כיף, קבלה, נומרולוגיה, גרפולוגיה, שפת הפנים והגוף, צופן תנך
רושם ראשוני, תיאום פגישה, ראיון עבודה, מעסיק, קבלה לעבודה
אבחון ציפורניים, תווי פנים, שפת הגוף, מרפא מחלות, בריאות, מיצים
מרפא מחלות, נפש, רוח, נשימה, לחשוב נכון, מרפא דגול, סיבה למסיבה
לימודי גרפולוגיה, לא על רגל אחת, התבוננות, מבחני אישיות, זיוף מסמכים, קבלה לעבודה
אלפון רוחני של המזל שלך, ספר חדש, שני כרכים, נומרולוגיה
לימודי קבלה, התחברות לעליון, פורום נשים, ערבי נשים, כנסים, ימי כיף, בתי מלון, חופשה
ללמוד עם אהרון לב הארי, חוייה, ערך מוסף, אהבה, שמחה, התבוננות
ספרי לב הארי, כתבים עתיקים, אלפון רוחני, פתח ת'מזל שלך
רפואת תדרים, ביו אנרגיה, ביו פידבק, חשיבה נכונה, מרדיאנים
פתיחה בספר זוהר, זיווג, ברכה, הצלחה, פרנסה, דרך חדשה, גורל, ייעוד, מזל
בדיקת מזוזות ותפילין, מזוזה, שדי בצריך, משקוף, בר מצוה, עליה לתורה, ספר תורה, סופר סת"ם, תגין
ייעוץ אישי, ייעוץ עסקי, ייעוץ זוגי, מרפא מחלות, איזון אנרגטי, נפש רוח גוף, שמנים, דיקור
האח הגדול, פרשן שפת הפנים והגוף, ארז טל, תוכנית טלויזיה, מדינת בובליל, ציפור נפש, שלטון יחיד
כיצד לקרוא את האדם דרך הישבן, לזוגיות מושלמת
לשים מסכה, העמדת פנים, הסתרת דמות, שחקן, נכנס לדמות, קליפה, מגינים, שכבות, לבוש, תרגיל עוקץ
סדרת הרצאות, קבלה, נומרולוגיה, שפת הפנים והגוף
אנא בכח אותיות הקודש
