על טעם ויופי ומה שביניהן

התחלקו להם הזכר והנקבה בשלל: היא לקחה את החלק הבשרני והזכר את העצם.

הטבע ברא את האשה, ולא במקרה, הוא הוציאה מהצד הזכרי, מאדם. מה שקרה, שאדם נחלק לשניים - זכר ונקבה. ועד היום הוא לא מבין כיצד התחלק לו הצלע. הניתוח היה בהרדמה מלאה כאשר הצלע הוצאה ממנו מבלי שהרגיש. אז פרץ לאוויר העולם היופי שמאז ועד היום לא הוסר ממנו הניצוץ.

הטבע ברא את האשה מגוף הזכר והוא לא שם ליבו לכך שמשהו שניטל ממנו זה החלק הבשרי, הבשרני. והוא, כל שנותר ממנו זה החלק הנוקשה, העצמי, האני, הגרמי.

וכך התחלקו להם הזכר והנקבה בשלל: היא לקחה את החלק הבשרני, זה הצד המלא יותר במקומות הנכונים, מה שגורם לה להיראות סקסית ומושכת, הדבר שגורם לרבים לפנטז עליה, לראות בה את חלומם והוא נטל את הצד הפחות זוהר, את החלק העצמי, מה שגרם לו להיות יותר נוקשה ונעול בדעותיו, מה שנטל ממנו את היכולת להסתכל על החיים בנקודה עמוקה אך צרה של מכלול הדברים.

בראשית פרק ב

פסוק כג

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת:

בקש לו האדם לשוב ולחפש אחר מה שיפיס את דעתו, אחר מה שיתקן את כבודו האבוד, מאז הניתוח המפורסם. מכאן קושי גדול נתגלה בין הציפיות לו אחר "דברים גדולים" אל מול המציאות שטפחה על פניה של עלמת החן שלו שרואה דברים שלא רואים מכאן אלא רואים משם.

למעשה מחשבותיו הברורות נתבקשו להשתנות בעקבות דרכה של האשה, שבקשה לראות את הדברים לפי הלך רוחה. שכן הכל יודעים שהיא עמוסה ברגשות, רק את היצרים שלה היא דוחסת עמוק. ואילו הזכר המצוי מחפש רק להוציא את יצריו כלשון חכמינו "לרוץ אל החברה". ומה, לה אין חברות. כל התוכניות שלה כבר מלומדות בבית הספר כאילו עמדה על במה לעיני קהל צופים מהופנט. "את באמת מאמינה שכל מה שאת אומרת זה מה שיקרה?"

המוזר מכל, שהכל מאמינים שהאשה אשמה בכל. אשמה שאכלה מעץ הדעת ורק הזכר פותה על ידה. הענין הוא שהיא אכלה מהפרי ולכן היא נענשה בפרי בטנה והוא אכל מהעץ ונענש בזרעו. לומר, היא אכלה מעץ הדעת והוא אכל מעץ החיים. הרי הזכר מכיל את ההורמון הזכרי - הטסטוסרון הנשמע כמו תרנגול הקורא קו-קו-ריקו כשהוא משכים קום. איפיון קיומי של הזרע המשובח כמו פר הרבעה המחפש לעלות על כל הפרות שבחווה כלשון השיר "לדוד משה היתה חווה".

כל הדי.אן.אי טבוע בזרע שיש ממנו את כל החוויות שבעולם. חוויות טובות וגם אחרות. והנקבה רק מחכה שמישהו ילחש לה משהו באוזן, ומשם הדבר ידגדג אותה מטה אל מעמקי רחמה, אולי תקלט - תתעבר.

אבל רגע אחד.

לפני שהכל מתחיל, האשה היא היוזמת. אלא שהיא לא עושה דבר וחצי דבר. היא רק מעצימה את שערה, מוסיפה קצת צבע וחמצן, מתקנת את הפוני, מושכת אותו לאחור, עושה ממנו ערימה. וכשהכל שופע אחרי שעות מול המראה עם חום של 1200 מעלות של המיבש שיער, נראה היה שיצאה ממיבש הכביסה אל חצר המלוכה. קצת צבע על הלחיים והיא נראית כמו מיליון דולר (יהיו כאלה שישימו רק מאה אלף), עוד ליטוש אחרון סומק, מסקרה על ריסיה והיא מוכנה.

תנועותיה מסגירות שהיא מוכנה. והגבר, אחרי שעות של הכנה מול המראה, מוכן להמראה, מבין שזה עסק לא פשוט. והוא כבר מחפש לשאול על טיבה.

למעשה האשה היא היוזמת, רק שניתן היה לחשוב שמישהו אחר מובל כצאן לטבח. הבור כבר ניכרה רק מחכה למישהו שיפול לתוכו.

אצל האשה זה בגנים, אצל הזכר זה בגנים שיפרצו ממנו יותר מאוחר.

ושכחנו, הבחור חושב שהיא מדהימה, כי קצת חרמן עליה, ולא מבין שהריח שנוטף ממנה זה תוצאה של מחקרים ארוכים בשנים במעבדות על, על איך לקרב או להרחיק את האדם בעזרת חוש הריח שלו, הלא מפותח, הנעשה ישירות אל המח בעזרת כמה טיפטופים של מי ורדים מבושמים מתחת לכף היד, מאחורי הצוואר, מעט באיזור החזה.

כאחד שבוי מלחמה הוא נלחם עליה מחכה למוצא פיה. אחר יגיד שהיא לא חכמה במיוחד. ואיך אומרים, גדולי האומה נפלו שדודים לרגליה. והוא מאזובי הקיר מבקש רק לשוב הביתה בשלום עם כרטיס אשראי מזהב בכדי שהיא תהיה מרוכזת בעצמה ולא בו.

אהרון לב הארי מרצה על שפת הפנים והגוף

להזמנות 077-8200120, 050-6359000

תגובות (1)

ממש יפה
נכתב ע"י עומר, מרץ 01, 2010

כל מילה מיותרת

• 
• +0
• 
• 

שם

דוא"ל

אתר

כותרת

תגובה

smaller | bigger

Subscribe via email (Registered users only)

I have read and agree to the Terms of Usage.

הוסף תגובה